"חמש דקות איתך" חנה גרנות השיקה ספר מרגש לזכרו של דרור בנה ז"ל

באודיטוריום כפר סבא נערכה בשבוע שעבר השקת הספר "חמש דקות איתך" שכתבה חנה גרנות. חנה כתבה את הספר במשך יותר מעשר שנים, הספר בהוצאת ספרא ראה אור ביוני 2021. הזמרת והמלחינה חני דינור שהופיעה בהשקה הלחינה את שירה של חנה "כוהנת הפרדה" וריגשה את הקהל באולם

מספרת חנה: "לאחר שבני דרור החליט לשים קץ לחייו באמצע שירותו הצבאי, בעקבות אהבה נכזבת, התחלתי לכתוב סיפורים אישיים בהם אני מנסה לפתור את חידת מותו ולהתגבר על הטלטלה הנפשית שעברתי. אין זה ספר הנצחה. אני לוקחת את הקורא יד ביד למסע עמוק וחושפני בתהפוכות חיי. סיפוריי נעים במישורים שונים החל משלבי עיבוד האבל והגעגוע הנוקב, עד לשיקום אישי וצמיחה מחודשת." 

"מסע בעקבות דורון"

את ההשקה הנחתה המשוררת והסופרת ציפי שחרור שאף ערכה את הספר ואמרה בהשקה: "בספר "חמש דקות איתך" מתבוננת האם ממעוף הציפור על חידת מותו של בנה דורון. דורון מאוהב עד כלות באיילה חברתו מהתיכון. חברו הטוב של דורון נמצא בתווך ביניהם וסיפור האהבה התמים הופך למשולש אהבה טרגי. ממעל משקיפה ונוס, אלת האהבה והמוות המיתולוגית המתווכת ומסכסכת ביניהם.
האם יוצאת למסע מפתיע בעקבות דורון, בו יוצרת הסופרת מרקם עלילתי מרתק ולא שגרתי, הסוחף את הקורא להזדהות עימה ולהיתלות בתקווה ובנחמה.
בשפה רהוטה וקולחת, כשעין אחת בוכה ועין אחת צוחקת. מבקשת הסופרת-האם מבנה רק "חמש דקות איתך". סיפורי "חמש דקות איתך" נעים בין מציאות לדמיון, בין אובדן נוקב ונוכח, לבין מסע אל עולמות עליונים, שם שוכנת נשמת הבן, שהאם שואפת לפוגשו ולהחיותו."

את הספר סקרה ד"ר יפה עמנואל בנימיני שהיא חוקרת ספרות עכשווית. יועצת מדעית לספרי לימוד הספרות. ד"ר בנימיני היא מרצה בכירה במסגרות אקדמיות ואחרות על נושאי ספרות ועל דרכים חלופיות להוראתה במוסדות חינוך

"לדעתי, ייחודו המרגש של ספר זה, במהלך הקריאה של היצירות בחלק הראשון מתוודע הקורא לא רק לכאב העמוק והבלתי פוסק של אם שכולה, אלא גם לשלבים השונים, שהיא עוברת בתהליך ההתמודדות שלה עם כאב השכול במטרה להחליש את עוצמתו.
מה שמפתיע במיוחד הוא עיצוב חיים גם לבן, שאמנם מת בגופו, אבל ממשיך לחיות ברוחו! הוא מעוצב כאינו נראה, אבל כרואה הכול וגם כמספר בגוף ראשון.
בסיפור המרגש "חמש דקות אתך", שנתן את שמו לספר כולו, נענית רוח הבן לבקשת האם ובאה לפגישה עמה בגן הדינוזאור, שהוקם ליד הבית לזכרו."

חנה גרנות הייתה מנהלת בכירה בתחום המחשוב כאשר דרור בנה התאבד בשנת 2003 והעולם התמוטט עליה ועל משפחתה. התאבדות היא נושא משמעותי שכמעט לא מדובר, ואינו מתואר בספרות, למעט בספרות הפסיכולוגית. משפחות רבות מתביישות ומסתירות מוות מההתאבדות. 

"לספר את האמת ולדבוק בחיים"

מספרת חנה "במשפחתנו קיבלנו החלטה לספר את האמת ולדבוק בחיים. יש לנו שתי בנות וחמישה נכדים מהם אני שואבת כוחות. אני מתנדבת ביד לבנים כ"ס כבר 17 שנים, בסיוע למשפחות שכולות להתמודד עם אבלן, באמצעות פעילויות חברתיות, פרויקטים של הנצחה ועוד. אני גם מתנדבת בשותפות קולומבוס כפר סבא, חברה בוועדה העירונית למניעת התאבדות ואף קבלתי את אות גלר למתנדב מצטיין בעיר.
במלאת חמש שנים למותו של דרור הקמנו אתר אינטרנט לזכרו ובו גם הסבר על דרכים למניעת אובדנות.

במלאת עשר שנים למותו הקמנו ביחד עם עיריית כ"ס גינת משחקים בסמוך לביתנו ובה משחקי ילדים. אנחנו מכנים את הגן "גן הדינוזאור". בגן הצבנו אנדרטה עם ראש דינוזאור ומתקני משחקים בדמות ביצי דינוזאורים שילדים יכולים להיכנס לתוכן. החלטנו לשלב תרומה לקהילה ביחד עם הנצחתו של דרור, באופן ייחודי. הגן נמצא בשביל פנימי המחבר את הרחובות אנה פרנק לרחוב התחייה בכפר סבא, בין בתים ובצל עצי פיקוס ותיקים. אתם מוזמנים לבקר בו.

סיפור "גן הדינוזאור" מבוסס על אמירה של דרור, שניחן בחשיבה יצירתית. כאשר דרור היה בן שמונה, שאלתי אותו "מה קדם למה, הביצה או התרנגולת?"
הוא השיב "ברור שהביצה קדמה לתרנגולת, כי לפני שהיו תרנגולות היו דינוזאורים, וחלק מהם בקעו מביצים, לכן הביצה קדמה לתרנגולת".

 

 

ד"ר יפה עמנואל בנימיני כתבה על הספר חמש דקות איתך "כשיצא לאור ספר הביכורים של חנה גרנות, "חמש דקות איתך" התרגשתי, כי לאור היכרותי עם חנה ועם כמה מיצירותיה , ברור היה לי מראש, שזה ספר, שיטלטל אותי.  אבל לא שערתי עד כמה הספר הזה באמת ירגש  אותי. 

אודה, שלא יכולתי, כדרכי, לקרוא ברצף אחד את כל עשרים ושתיים היצירות ,הכלולות בספר זה. קראתי יצירה, התרגשתי, הרהרתי, ורק אחרי שנרגעתי, יכולתי להמשיך לקרוא יצירה נוספת. 

"כבר כאן אשבח את מבחר היצירות בספר ובעיקר את הסדר, בו הן הובאו בו. כי בזכות העריכה הזו התבהר לי בהדרגה מה בספר זה ריגש אותי, ונראה, שהוא עשוי לרגש גם כל קורא של הספר הזה.   

בדיעבד, מסתמנים בספר שני חלקים, וכל חלק מרגש לעצמו. בראשון כלולות שבע עשרה יצירות, כשהראשונה והאחרונה הן שירים והשאר חמישה עשר סיפורים. בחלק השני כלולים חמישה סיפורים.

"השיר הראשון היה מוכר לי, כי קראתי אותו בהתרגשות, כבר כשפורסם בחוברת "שיח שכולים", במאי 2018 . הפעם התרגשתי ממנו יותר, כי הבחנתי, שהעמדתו בפתח החלק הראשון מקנה לו משמעות נוספת של סמן ימני לכל היצירות בחלק זה. זאת גם בנושאו המרגש, שהוא "התמודדות עם שכול", וגם בדרך העיצוב של הנושא הזה, שהיא מאוד תואמת לנושא , כי יש בה שילוב בין המציאות המרה של השכול, לבין הדמיון, העוזר להמתיקה במקצת.  

המציאותי בשיר זה הוא מקום האירוע. הוא מוצהר כבר בשם השיר : "בתא הטלפון ביפן". בתוך השיר נמצא גם תיאור ריאליסטי של התא הזה ושל היפנים, העומדים בתור ארוך מחוצה לו ומחכים בסבלנות לתורם. 

הדמיוני מתחיל לפני השיר, כאשר נאמר לנו, שתא זה משמש לתקשורת עם אדם יקר, אבל מת! הדמיוני מתגבר, כשבשיר אומרת הדוברת: "כתפי הצמיחו נוצות לבנות, ואני מרחפת לשם/נוחתת רכות בתא הטלפון הקטן." הדמיוני  ממשיך להתגבר, כשהאפרכסת בתא מדברת ואומרת לדוברת: "אִחזי בי ודברי אליו, הוא שומע את קולך,/ כפי שקלט, עוד מרַחֲמֵךְ, הלמות לִבֵּךְ." (ע' 7 ). הדמיוני מגיע לשיאו, כשהדוברת אכן מדברת אל בנה, שמת כבר לפני ח"י שנים! 

"שפתיה נעות ומדבריה אפשר לזהות בדוברת את הכותבת חנה גרנות, ששם בנה שמת הוא דרור, ושדור, הנכדה שלה, שנקראה על שמו, "בגרה, וכבר בת מצווה."  המשפט המסיים את דבריה מרגש ומצמרר:   "חסרונך בי פעור, מדמם וצורב. / חבק, נשק, לחש לי, שמצאת את אהבת חייך./ אוהבת, חושבת, ונוקב הגעגוע ". (ע' 8) 

שלא כמו עלי הכהן, שרק ראה את שפתיה הנעות של חנה העקרה, ולא שמע את קולה, הקורא  את כל היצירות של חנה גרנות בחלק הראשון עשוי לשמוע היטב בכל יצירה את קול הלמות לבה, המנוקב מגעגוע לבנה, שנעקר מחייו, אבל לא נעקר מחייה. 

זאת ועוד, וזה, לדעתי, ייחודו המרגש של ספר זה, במהלך הקריאה של היצירות בחלק הראשון מתוודע הקורא לא רק לכאב העמוק והבלתי פוסק של אם שכולה, אלא גם לשלבים השונים, שהיא עוברת בתהליך ההתמודדות שלה עם כאב השכול במטרה להחליש את עוצמתו.  

בסיפור הראשון "פרחים ורובים" ( ע' 9-15 ) מעוצבת התמודדות עם השלב הראשוני, בו עולה החידה המייסרת: מה היה מצבו של הבן לפני מותו? איך הרגיש? 

"חנה גרנות, מהמעט שנודע לה, ונראה, שבעיקר מדמיונה, מעצבת לבן לפני מותו מצב דרמטי, שנשמע אמין בזכות ההברקה הספרותית לתת לבן עצמו לספר לנו על הקונפליקט בנפשו:  מצד אחד הוא חייל בשירות סדיר, שחייב לציית לכל פקודות הצבא, כולל ריבוי הפעילויות המבצעיות ומיעוט החופשות. מצד שני הוא גבר, המאוהב מאוד בעלמה, ששבתה אותו בקסמיה, והוא מאוד רוצה להיות איתה ולבלות רק בחברתה.. ממתנותיה, מכתביה והתנהגותה של האהובה, נראה לו, שגם היא מאוהבת בו. בסיפור "דורון ואיילה, סיפור אהבה" (ע' 16-25) נקרא על שלבי התעצמותה של האהבה הזו. 

את הסוף המר של סיפור האהבה הזה נקבל בסיפור המטלטל "תעתועי ונוס" (ע' 26-37). גם את הסיפור הזה כבר קראתי בהתרגשות קודם לכן, כשפורסם, קצת שונה, בכתב העת "מאזניים" באוגוסט 2012. (למעשה, ממנו ידעתי, שחנה גרנות היא אם שכולה.) כאשר קראתי סיפור זה בספר, התרגשתי לגלות, שעיצובו הספרותי עשוי לשקף שלבים נוספים בהתמודדות עם השכול

בסיפור הזה הדוברת היא וונוס, אלת האהבה, והיא מספרת בו בפירוט איך היא הציתה וליבתה את אהבת דורון ואילה, איך היא גרמה לדורון להשתולל מזעם כשחברו הטוב ואהובתו חברו יחד ובגדו בו, ואיך היא עמדה מנגד, כאשר דורון נשבר לרסיסים ו"צעד בכבדות לחצר הבית" של החבר. היא מסיימת את סיפורה במשפט מצמרר: "ונטל את נשקו". (ע' 37). נשים לב, שמשפט זה עומד באמצע העמוד, והריקנות של העמוד אחרי משפט זה רומזת לקורא בלי מילים על הריקנות, שנותרה, אחרי שהחיל נטל את נשקו. 

אבל מה בדיוק עשה החיל בנשק שנטל ? לא נאמר בסיפור עצמו. מהעטיפה יודעים, שהוא ירה בעצמו. נראה, שההימנעות כאן מאמירה גלויה על התאבדות הבן משקפת את השלב בו על שכול מהתאבדות שותקים או ממעטים לדבר.  

לשלב ההשתקה כלפי חוץ, לרוב, נלווה בפנים שלב הצעקה, המאשימה בעיקר את המתאבד. והנה בסיפור זה נמצא בסמוי את שלב המעבר מהאשמה לזיכוי. 

זאת בזכות עוד הברקה ספרותית של חנה גרנות, שנתנה בו את הסמכות הסיפורית לאלה וונוס, ונתנה בפיה הודאה, שהיא זו, שבתעתועיה גזרה את גורל העלם. משמע, הבן זכאי והיא האשמה!  

בסיפור "הצעקה של מזל" (ע' 99- 107) הרחיקה חנה לכת בזיכוי הבן מאשמה. לפי סיפור זה מזלו הרע של הבן נגזר ונצפה על ידי מגדת עתידות לא בעלומיו, אלא כבר בילדותו. 

הברקה ספרותית נוספת של חנה נמצאת במתן השם "דורון" לדמות הבן בסיפורים, כשהשם הממשי של הבן שלה הוא "דרור". לשני השמות אותם הצלילים, אבל השם דורון תואם מאוד לשלב מתקדם בהתמודדות עם כאב השכול, השלב בו מבצבצת התובנה , שהחיים , שהיו עם הבן, גם אם הם היו קצרים, הם דורון, מתנה! 

תובנה זו "מזיזה" את ההתמודדות עם השכול מהתרכזות במוות, כגזרת גורל, להתרכזות בחיים, כבחירה חופשית!!! ואכן בכמה סיפורים בחלק זה נמצא עיצוב של חיים. 

בסיפורים "כתב חרטומים" (ע' 38-54 ) ו"ריקוד הבלרינים" (ע' 55-66), נמצא עיצוב מפורט של החיים המשותפים, שהיו לאם עם בנה, ואת שפע הזיכרונות הטובים מהם . בסיפור "חיים חדשים" (ע' 108-124) נמצא גם את עיצוב בחירת האם להיאחז בחייה החדשים.

מה שמפתיע במיוחד הוא עיצוב חיים גם לבן, שאמנם מת בגופו, אבל ממשיך לחיות   ברוחו! הוא מעוצב כאינו נראה, אבל כרואה הכול וגם כמספר בגוף ראשון סיפורים, כמו "פגישה עם אנה פרנק"  (ע' 75-84) ו"בין העולמות" (ע' 132-142.) 

בסיפור המרגש "חמש דקות אתך" (ע' 125) , שנתן את שמו לספר כולו, נענית רוח הבן לבקשת האם ובאה לפגישה עמה בגן הדינוזאור, שהוקם ליד הבית לזכרו. (על הקמת הגן הזה מספרת האם בסיפור "גן הדינוזאור", ע' 67- 74). 

אם בשיר "בתא הטלפון ביפן" רק האם דיברה אל הבן, כאן בפגישה מגיעה האם לשלב המתקדם בהתמודדות עם השכול , בו היא, עם דמעות שמחה, ממש שומעת את בנה מדבר אליה ואומר לה, את מה שהיא מצפה לשמוע:  "את אינך צריכה לומר דבר, אני קולט את מחשבותיך ". (ע' 129) 

הוא גם כמו כותב לה בין השאר תובנה, שחשוב מאוד לאם ולנו שתשמע: "אין דבר ששווה למות למענו…אני משוכנע, שאפילו למען האהבה לא ראוי למות ". (ע' 130) 

הוא מרגש, כאשר הוא מדמה את אמו ל"שחיינית למופת, שסיגלה לעצמה סגנון משל עצמה וגם אימנה את גופה לצלול לעומק, כאשר מגיע גל גבוה של עצב וגעגוע ." (ע' 131) הוא מאוד מרגש, כאשר לבסוף, הוא מודה לאמו על כל מה שעשתה בשבילו, הוא מצטער שהכאיב לה, והוא מבקש את סליחתה

מהדברים האלה של רוח הבן חשה האם, שהוא התבגר במשך השנים! נראה, שהאם חשה זאת, כי גם היא התבגרה במשך השנים! בסיפור "לחיות כדי לספר" (ע' 153 -157) נקבל מפי האם סיכום מרגש של מסע ההתבגרות שלה, מסע שהעניק לה כדבריה: "ריפוי, נחמה ותובנה לאובדן." (ע' 153). 

יצירותיה של חנה בחלק זה יוצרות אמפטיה, כי מתקיימת בהן עצת החכם (משלי, פרק י"ב, פסוק 25): "דְּאָגָ֣ה בְלֶב־אִ֣ישׁ יַשְׁחֶ֑נָּה". הקרי הוא "יְשִֹיחֶנָּה", ישוחח על הדאגה, אבל הכתיב הוא   "יַשְׁחֶ֑נָּה", ינמיך את עוצמתה. חנה גרנות באומנות ספרותית שחה  בגילוי לב, באומץ ובכנות, על הכאב הבלתי פוסק , שמסב  לה השכול מהתאבדות בנה. אבל באותו זמן גם מנמיכה את עוצמתו כשהיא מעצבת את שלבי ההתמודדות עמו עד לשלב עם המסר האופטימי, שיש להיאחז בחיים.  

השיר המרגש, החותם את החלק הראשון, נקרא בשם "כוהנת הפרידה" (ע' 158). מיקומו בספר כאן מקנה לו משמעות גם של סיום הכתיבה על נושא ההתמודדות עם השכול. כי מיד אחרי השיר מתחיל החלק השני, בו כלולים חמישה סיפורים, שבכל אחד מהם מעוצבת באותו כישרון ספרותי  טראומה אחרת, שאינה משכול.  (שניים מהם כבר פורסמו בבמות אחרות: "גגות נעולים" פורסם ב"מאזנים", אוגוסט  2011, ו"ענני" פורסם ב"קול ההמון", דצמבר 2020.) שיבוץ יצירות אלו של חנה כאן משדר, שהיצירתיות הספרותית שלה היא כמעיין המתגבר, והיא אינה נובעת רק מטראומת השכול הפרטי שלה.  

כמה מילים על הציור המרשים של העטיפה מאת הציירת אינה דוידוביץ, שעל ציור אחר שלה לזכר דרור נקרא בסיפור "געגועים-יצירה מאירה" (ע' 144-152). בדיעבד אפשר להבחין, שהציור הזה מביע באחת את שני החלקים בספר: במרכז מצויר שעון חצוי לשניים, והוא כמו החיים, שטראומה , וכל טראומה, חוצה אותם לחיים שלפניה, ולחיים שלאחריה. מה שמונע את החיים אחרי הטראומה מנפילה הוא החיבור לחיים, הן אלו שהיו בעבר והן אלו שנמשכים בהווה.  

ראינו, ששם הספר "חמש דקות אתך" הוא בקשת האם מרוח בנה. אבל מתוך עיצוב השם בעטיפה, נראה, שזו יכולה להיות גם בקשת חנה מכל אחד לתת חמש דקות מזמנו לכל יצירה קצרה בספר, שהרי זה בערך הזמן, שלוקח לקריאתה! הנוזלים ,הניגרים מהעננים, עליהם כתובה בקשה זו, נראים אמנם כדמעות, שתוכן הטראומות עשוי להזיל אותן, אבל בשל צבעי הפסטל הבהירים נראים נוזלים אלו גם כגשמי ברכה, שהעיצוב הספרותי המרגש של המסר האופטימי לבחור בחיים, תואם להם ועשוי להפרות כל נשמה! היענו לבקשה ותצאו נשכרים! ולך חנה, תודה על הספר הזה וקדימה לספר הבא! ". 

 

ניתן לרכוש את הספר "חמש דקות איתך" בחנויות ובאתרי הספרים של סטימצקי וצומת ספרים, כספר דיגיטלי באפליקציות עברית ואינדיבוק או ישירות מחנה גרנות בטלפון 054-4995050 או במייל granot@inter.net.il