הוספיס בית: כשהטיפול חוזר הביתה
הצורך הוא אבי ההמצאה, והתרבות המודרנית מציעה הרבה שירותים רפואיים שבעבר לא היו נדרשים. אנשים היו חיים חיים קצרים יותר, משמעותית, וכיום אריכות השנים הפוטנציאלית מעלה צרכים רפואיים וסוציאליים חדשים, כדי לפגוש את האתגרים המודרניים. הוספיס בית, ובכלל טיפול פליאטיבי על כל סוגיו, לא היה קיים כטיפול מוגדר, אך בהחלט היה חלק מהתרבות שלנו.
בעבר הרחוק, אבל במרבית ההיסטוריה של התרבות האנושית, אדם חולה נשאר בבית, עם משפחתו. לא היה בית חולים, וגם לא הרבה רופאים. השמאן, רופא האליל, איש השיקויים, וגם בעידן המודרני יותר, הרופאים של לפני מאה וחמישים שנים, נתנו תרופות וטיפולים רבים בבית, וליוו את האדם בביתו הוא, גם במצבים של חולי אנוש ומחלה סופנית, כשהוא מוקף בבני משפחתו. זו פשוט הייתה הנורמה, והמצב המובן מאליו. היום זה חוזר, בצורה מודרנית, אך עם שורשים עמוקים בתרבות האנושית.
הוספיס בית – טיפול פליאטיבי עשיר ביתרונות
אפשר להגיד הרבה מאוד על העבר, וישנה תרבות של התנשאות כאשר מתבוננים בדרכי הרפואה של העבר. עם מעט יותר ענווה וצניעות אפשר ללמוד לא מעט מהעבר שלנו, מה גם שהוא זה שהוביל אותנו למקום בו אנו נמצאים כיום, ולא רק ברפואה, אלא בטכנולוגיה בכלל.
טיפול פליאטיבי במצב של הוספיס בית הוא שילוב בין מודרני לעתיק, במרחב נבון הכולל טיפולים חיוניים ושמירה על המטופל בצורה נרחבת ומלאה, מחוץ לכתלי בית החולים הקר והלא-מוכר. היתרונות של טיפול מסוג זה רבים, כמובן, והכרחיים ככל הנראה, שכן הטיפול הזה הופך לנפוץ יותר.
- להרגיש בבית – כשאנו בבית, אנחנו מרגישים בטוחים יותר. כיום, כל נושא ההשפעה המנטאלית שיש לנו על הבריאות שלנו נבדק, נבחן, ונחקר כהלכה. ההשפעה המנטאלית והרגשית על הבריאות הפיסית ידועה כעובדה, ולכן אם ניתן לעודד תחושות נעימות ובריאות רגשית אצל מטופל, הרי שזה הדבר הנכון לעשות, והוספיס בית בהחלט תומך בכך יותר מאשר בית חולים (לרוב!)
- תשומת לב מלאה – עניין נוסף עם בתי החולים הוא הלחץ שמופעל על הרופאים, אשר נקראים לפתע למצב חירום, או פשוט מוצאים עצמם עמוסים עם אינספור מטופלים ואינספור שעות עבודה רצופות. כאשר אתם בבית, הרופא מגיע אליכם, ורק אליכם, כך שהטיפול אישי יותר, וסביר להניח שגם מדויק יותר, שכן אין הפרעות שעלולות למשוך את תשומת ליבו של הרופא המבקר.
להיות חופשי ומטופל
הוספיס בית מאפשר חופש יחסי, שכן הוא שומר על הבחירות שלנו על עצמנו. לפגוש אנשים או לא לפגוש אנשים? להגביר או להחליש את המזגן? להיחשף לזרים שבאו לבקר את השכן במיטה הסמוכה או לשמור על האינטימיות והשקט שלי?
החלטות שכאלו ואחרות נראות לנו אולי מובנות מאליהן, אבל כאשר הן נלקחות מאיתנו, אנו רואים את הקושי שבחיים תחת קורת גג שאינה שלנו. השהות בבית לצורך טיפול פליאטיבי מאפשרת תחושה של אוטונומיה, החיונית לאיכות החיים של המטופל.
