מאת: אירית מרק
המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה הגישה היום לבית המשפט העליון הודעת ערעור על קולת עונשו של ראש עיריית כפר סבא לשעבר יהודה בן חמו, שהורשע בעבירות שחיתות ציבורית ונידון לעונש של שנתיים מאסר בלבד.
לעמדת הפרקליטות, עסקינן בתיק שחיתות שלטונית חמור במיוחד, בו נחשף בפני בית המשפט והציבור מנגנון מרמה ומעילה מתוחכם ומתמשך, אשר בוצע כולו תוך ניצול ציני של אמון הציבורי הנרחב לו זכה הנאשם במסגרת תפקידו כראש עיר גדולה ומרכזית בארץ, תוך קבלה במרמה של 250,000 ₪ וגניבה של 190,000 ש”ח. בהודעת הערעור צוין, כי “עבירת הגניבה בידי עובד הציבור היא החמורה שבעבירות הגניבה בספר החוקים, ולא בכדי. המחוקק ראה לנכון להעמיד את עונשה המרבי של עבירה זו על עשר שנות מאסר, בדומה לעבירת השוחד. עונש זה הוא יותר משילוש העונש העומד בצד עבירת הגניבה הבסיסית. עם זאת, נראה כי חומרה זו שראה המחוקק בעבירת הגניבה בידי עובד הציבור אינה באה לידי ביטוי בפסיקת בתי המשפט, אשר על אף רטוריקה מחמירה, פוסקים בגינה עונשים מקלים ובלתי מרתיעים”.
כתב האישום גולל כיצד במשך כ-8 שנים, הפעיל הנאשם מתוך לשכתו כראש העירייה, באופן שיטתי ומכוון, מנגנון איסוף תרומות בתווי קניה מאנשי עסקים הפועלים בכפר סבא בהיקף של מאות אלפי שקלים, תוך הצגת מצג שווא לפיו כל תרומת התווים נעשית בעבור נזקקים תושבי העיר. בפועל, חלק ניכר מן התווים שנתרמו, חולקו למקורביו של בן חמו, לאנשי לשכתו, וחלקם אף נוצלו לשימושו האישי.
בהכרעת הדין קבע בית המשפט המחוזי, כי בן חמו עשה שימוש בתפקידו הבכיר כראש עירייה, כדי להפיק רווח כלכלי לעצמו ולמקורביו, נטל חלק בלתי מבוטל מן התווים לשימושו האישי, ובכך פגע באמון הציבור. עוד נקבע, כי הנאשם פעל באופן משמעותי כדי לזרז ולקדם את ענייניו של חברו בעירייה, תוך ניגוד עניינים מובהק, וכי מעשיו אלו עולים כדי ביצוע עבירות רבות של הפרת אמונים.
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב’ השו’ ע’ קובו) הרשיע את הנאשם בביצוע ריבוי עבירות בשתי פרשיות שחיתות שלטונית, ובהן גניבה בידי עובד ציבור, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים, וגזר עליו עונש של 24 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס בסך של 200,000 ₪.
מכאן הערעור, במסגרתו מבקשת הפרקליטות מבית המשפט העליון להחמיר את עונשו של הנאשם והקנס שהושת עליו באופן משמעותי, זאת על מנת שישקפו את חומרת מעשיו של הנאשם ואת הסלידה של הציבור מהם.
.
בהודעת הערעור צוין, כי מעשיו של הנאשם הם חלק מתופעת שחיתות שלטונית הפושה בישראל ופוגעת במרקם החיים במדינה, באמון הציבור במוסדות השלטון, ובמקרה של מעשי הנאשם, אף בערכים בסיסיים של קהילתיות ונתינה לאחר. במעשיו, פגע הנאשם לא רק ברכושם של התורמים, אלא גם מעל באמון הציבור במובנו הבסיסי ביותר, בכך שניצל את מעמדו ואת אמון הציבור כדי לקבל את הכספים ברמייה, וליטול לכיסו כספים המיועדים לסייע לשכבה החלשה ביותר בחברה. אנשים אשר הוא עצמו, מתוקף תפקידו, אחראי היה לדאוג לרווחתם. בערעור צוין, כי אין מדובר בניצול ספונטני, מזדמן, אלא “בהשלמת הכנסה” בדרך קבע במשך שנים רבות, אליה התרגל הנאשם ועשה בה שימוש שוטף לצורכי ביתו.
לעמדת הפרקליטות בערעור, העונש הכולל שהטיל בית המשפט על הנאשם עומד על חמישית מהעונש המקסימלי שניתן היה להטיל בגין ביצוע עבירה אחת בלבד של גניבה בידי עובד הציבור. אין בכך כדי למלא אחר מצוות המחוקק, אשר העמיד את עונשה המקסימלי של העבירה בעשר שנות מאסר, ובכך הצהיר כי הוא רואה את החומרה שבעבירה ברף חומרה דומה לעבירת השוחד.
“מעשיו של הנאשם הם ברף החומרה העליון של העבירות אותן ביצע, ומתחם הענישה שקבע בית המשפט אינו משקף זאת, ואינו מהווה הרתעה משמעותית לעובדי ציבור אשר עלולים, אף הם, להתפתות לנצל את מעמדם”, נכתב בערעור.
בנוסף, מערערת הפרקליטות על גובה הקנס בסך של 200,000 ₪ שהושת על הנאשם, שעה שהחוק מתיר לבית המשפט להטיל קנס בשווי פי ארבעה מהיקף העבירה, ובענייננו כמיליון ש”ח, זאת על מנת להרתיע עבריינים פוטנציאלים מביצוע עבירות דומות. לעמדת
הפרקליטות, קנס כזה אינו מרתיע, בוודאי שאינו עושה דבר על מנת להשיב לציבור את האמון בנבחריו, ואף נופל מהיקף הכספים אשר קיבל הנאשם במרמה. בהקשר זה צוין בערעור, כי מעשיו של הנאשם בוצעו, בראש ובראשונה, בשל בצע כסף גרידא, הנאשם שלשל לכיסו עשרות אלפי שקלים, אשר הרוויח על חשבונם של נזקקים, והכספים שנטל ועשה בהם שימוש כראות עיניו, מעולם לא הוחזרו לתורמים, ואף לא הועברו לנזקקים.
הערעור הוגש ע”י מנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה עו”ד רחל מטר ועו”ד שרית משגב מהמחלקה. בבית המשפט המחוזי נוהל התיק ע”י עו”ד אורלי שרגנהיים ועו”ד אורטל קולן מפרקליטות מחוז מרכז.
