מאת: ליהי פאר מוסקוביץ׳ / אתר מתגייסים
נגד המשמעת של יחידת מיטב, רב נגד יגאל צוברי, מתגורר בכפר סבא וחוגג בחודש הבא 35 שנים בצה"ל. במהלך שנות תפקידו היה מצטיין אלוף מפח"ש (מפקדת חילות השדה), קשל"ר (קצין שלישות ראשי) מצטיין ועוד. "מהמרכזיים ביניהם הוא מצטיין הרמטכ"ל, שניתן לי על העשייה הרבה בצה"ל, על המסירות שהפגנתי עבור חיילי, על הקמת חטיבת כפיר ועל דוגמה אישית". משתף צוברי בגאווה.
הצטרפו אלינו לקבוצת קול כפר סבא בווטסאפ
יגאל צוברי בן 53 מכפר סבא, נשוי למגי, תושבת כפר סבא מאז ומתמיד, ולזוג שלוש בנות: אלמוג, שקד וליאם. יגאל מציין בחודש הבא 35 שנים בצה"ל ומשמש כנגד המשמעת של יחידת מיטב כבר 14 שנים. "אני נושם צבא, קם צבא, הולך לישון צבא" משתף צוברי. "התגייסתי בשנת 1987 לאוגדת 98 בצנחנים, ועד לתום השירות שלי הייתי רס"פ ועוזר מפקד המחנה. לאורך השירות שלי, התעסקתי גם במשמעת ובכל הקשור בזה. בסיום שירות החובה שלי השתחררתי מהצבא.
ממש לא רציתי לחתום קבע. אחרי ארבע שנים באזרחות חזרתי לצבא, ובמהלך המילואים חבר אמר לי שיש לו תפקיד מיוחד עבורי (נגד יחידה לקורס מח"טים), וביקש שאתגייס למילואים בתנאי קבע. אחרי שיחה עם חברה שלי דאז, אשתי לעתיד בדיעבד, סגרנו שאחתום קבע לחצי שנה בלבד, ולאחר מכן אחשוב מה ארצה לעשות בעתיד.
הצטרפו אלינו לקבוצת קול כפר סבא בטלגרם
התנאי של מגי, אשתי לעתיד, היה שאהיה בצבא פעם בשבוע בלבד. בפועל, פעם בשבוע בלבד הייתי בבית…" מספר בחיוך. "חצי השנה ההיא, הפכה ליותר מ- 30 שנה במסגרת הצבאית. הצבא שאב אותי להמון תחומים שפחות קשורים אליי באופן אישי, ויותר מתעסקים בעיסוק ובמקצוע שלי כמפקד וכנגד יחידה כזו גדולה ומורכבת. התחביב שלי בסופו של דבר, הוא לב העיסוק שלי ביום יום – לעסוק באנשים".
צוברי היה ממקימי חטיבת כפיר
יגאל צוברי היה אחד האנשים שהקימו את חטיבת כפיר: "הקמת החטיבה ומה שנגזר מהקמתה, גרמו לי להבין כמה אני אוהב את הצבא, וכמה אוהב את ההתעסקות השוטפת עם האנשים. כל הנשמה שלי בחטיבה הזאת. אפילו ילדיי 'מנומרים' – שתי בנותיי היו מדריכות חי"ר בחטיבת כפיר. מאמין שגם השלישית תלך בדרכי משפחתה. נוסף לכל, להיות בתקופה של הקמה – זה הדבר הכי יפה שיכול להיות: אתה חלק מקביעת הסממנים והנורמות של החטיבה. אני מרגיש שהשארתי חותם ובאמת השפעתי. היום רואים את ההשפעה ארוכת הטווח של היחידה לצבא בפרט, ולמדינה בכלל. אני מרגיש המון נחת בתוך זה ", מספר הרנ"ג. "כומתת החטיבה, המנומרת, זו כומתה שעשיתי הכל כדי להוציא אותה לפועל במשך שנים. היו לי במגירה כומתות בכל צבעי ההסוואה האפשריים. אני ומח"ט החטיבה דאז, תת אלוף במיל' דוד מנחם, עשינו כל כך הרבה כדי לגרום לה להיות הכומתה הרשמית של כפיר. אחרי הרבה מלחמות, דיונים, כומתות בצבעים שונים – נבחרה הכומתה שכולם מכירים, הכומתה המנומרת – לכומתה הרשמית של החטיבה".
האדרנלין מאוד גבוה בכל הגוף
צוברי שירת 14 שנים בחטיבת כפיר, ו- 14 נוספות ביחידת מיטב:" ללא ספק מדובר בשני עולמות אחרים לחלוטין. ההבדלים בין יחידה פתוחה לסגורה – עצומים. למרבה המזל, זכיתי לטעום משני העולמות, להשפיע על יותר אנשים ולעשות שינוי גדול יותר. ביחידות החי"ר, האדרנלין מאוד גבוה בכל הגוף במשך כל היום בגלל העבודה האינטנסיבית ואופי העבודה המבצעית יותר. לעומת זאת, ההחלטה לעבור לפקד על יחידה פתוחה, למרות המורכבות הגדולה שלה, אפשרה לי לשלב בצורה טובה יותר את העבודה, ואת חיי המשפחה שלי. במהלך השירות הצבאי שלי, הפקתי סיפוק והנאה גדולים בפיקוד על היחידות הסגורות והפתוחות כאחד".
הערך שהכי חשוב בעיניי להעביר להם הוא יושרה
כמות החיילים שעברו תחת פיקודו של רנ"ג צוברי לא מעוטה והוא לא שוכח אף אדם שפגש במהלך שירותו: "הדבר שהכי ריגש אותי שחייל אמר לי, הוא שהייתי האבא שלא היה לו. גם בלחנך, ללמד, להטיף כשצריך, לחבק ולהיות שם. ממש כמו הורה. כמו כן, אלוף משנה אחד שגדל אצלי רשם לי שעשיתי לו את השירות, והלוואי שיהיו עוד אנשי חינוך, משמעת וערכים כמוני. זה הכיף שלי בסופו של דבר. אלו הדברים שמרגשים אותי וגורמים לי לרצות לעבוד עוד יותר קשה". בכל פעם שיוצא לי לפגוש באחד החיילים, אני נהנה להרגיש את האהדה המקצועית והאישית שלהם אליי, ואת הערכים שהטמעתי בהם. חיילים שהיו תחתיי יוצרים איתי קשר באופן יום – יומי ומעריכים את העבודה שלי ואת השינוי שעשיתי אצלם. אני נותן את כל כולי לחיילים שלי, ואני לגמרי מרגיש שזה חוזר אליי. זה הסיפוק שלי. אתה משפיע לטובה על אנשים. אתה משאיר בהם משהו ממך ומתפיסת עולמך – זה הכי מרגש אותי", מציין בחיוך. " הערך שהכי חשוב בעיניי להעביר להם הוא יושרה. מבחינתי – תהיה ישר ותמיד תגיד את האמת שלך. מעבר לכך, הסדר והארגון מאוד חשובים לי. לא משנה מה תפקידו של החייל – אני סבור כי משמעת, סדר וארגון הם הבסיס להכל. אני מאמין שחייל יכול לבצע את עבודתו בצורה טובה יותר במידה שהוא וסביבת עבודתו מסודרים ונקיים. כל הערכים שמניתי כאן הם ערכים שיעזרו לכל אחד ואחת גם באזרחות".
כשזה מגיע למשפחות שכולות – אני מאוד קפדן
"יש נושא וערך מוסף ספציפי ממנו אני שואב את כל האנרגיה והמוטיבציה להמשך העשייה שלי; משהו שמוביל אותי ומזכיר לי למה ובזכות מי אני פה ועובד. בתור איש צבא בכלל, ובתור אחד שבא מיחידות קרביות בפרט – נושא השכול חי בי." משתף צוברי בעצב. "אני נושם את זה ולצערי הנושא מוביל ומלווה אותי בשגרה השוטפת בעבודה ובבית. לצערי, קברתי במהלך השירות עשרות חיילים שלי, כאשר רובם נפלו בעת לחימה. זה הדבר שמכניס אותך לפרופורציה ביחס לעבודה שלך, לחיי המשפחה שלך, לחייך כמפקד בצבא הגנה לישראל, וכאזרח המדינה שעבורה אני משרת ומעניק כל כך הרבה כאיש צבא. כל טקסי הזיכרון למיניהם, המסע לפולין שמתבצע מידי שנה בראשותי, וכל מה שקשור בהנחלת מורשת העם והמדינה – מוביל אותי למקום שאני הכי מכונס בו. כשזה מגיע למשפחות שכולות – אני מאוד קפדן. מבחינתי, הטקס הוא הכבוד האחרון שאני יכול לתת לאותם ההורים, האחים או הילדים שחייהם השתנו. במשך שנים רבות אני מלווה את גברת אולגה סורבצ'וב היקרה, לאחר מקרה מצער שקרה לבנה, מקסים סורבצ'וב זיכרונו לברכה, במהלך שירותו הצבאי. מידי שנה, באופן קבוע מיד לאחר טקס יום הזיכרון הממלכתי בבסיס, אני ובתי מתייצבים בקבר של בנה – מחבקים אותה ותומכים בה. אנחנו שם עבורה בכל אירוע קשה, משמח או מרגש, והיא חלק מאיתנו".
ברגע שארגיש את מה שהחיילים מכנים: 'שביזות יום א', כנראה שזה יהיה הזמן שלי לעזוב את הצבא
יגאל צוברי לא רואה את עצמו משתחרר מהצבא בזמן הקרוב: "אם אני קם בבוקר בשלוש וחצי ובשעה שש וחצי כבר בבסיס אחרי תפילה, אז אני חושב שאני עדיין עם אנרגיות צעירות וטובות כדי להגיע ולעשות את התפקיד שלי בצורה הטובה ביותר. על כן, לא רואה מצב בו אשתחרר בקרוב. ברגע שארגיש את מה שהחיילים מכנים: 'שביזות יום א', כנראה שזה יהיה הזמן שלי לעזוב את הצבא אבל כרגע זה בכלל לא המצב. אני עושה את מה שאני אוהב אז אני נשאר.
"אני חושב שהמוטו שצריך לתת לחיילים הצעירים הוא מה שצריך להוביל אתכם – עשו את מה שאתם אוהבים הכי טוב. לא משנה איפה אתם, תעשו את הטוב ביותר שלכם במקום הזה. תאמינו לי, אתם תרגישו כל כך הרבה יותר טוב אחרי שתיישמו את זה. אם אתייחס לזה בהיבט של הצבא: אתם כבר נמצאים בתוך השירות שלכם – לא משנה באיזה תפקיד – תעשו את הטוב ביותר בתפקיד הזה. כשאתה בא 'לסמן וי', הזמן עובר לאט יותר, העבודה מתבצעת בצורה לא טובה ויש החמצה פעמיים: פעם אחת לך, כי אתה לא נהנה ופעם אחת למערכת ולמפקדים שלך – שמפסידים מישהו כמוך. כשאתה נותן את הטוב ביותר שלך, גם אתה וגם הסובבים אותך תרגישו טוב יותר!"
