זה מתחיל בטלפון קצר, שתיים וחצי דקות על השעון במדויק "אהלן יוסי יש לך דרכון בתוקף? יש לך תיק ? תכין ציוד אתה יוצא לפקד על משלחת החילוץ של איחוד הצלה לתורכיה. כמה דקות אח"כ שיחה לאשתי – עדכון מהיר, הסכמה משותפת ויוצאים לדרך."
כך מתאר יוסי כהן תושב העיר, בן 47, נשוי לעדי ואבא לאיתן אייל ויעל, מלווה משקיעי נדל"ן ויועץ משכנתאות ופיננסים בשעות שגרה, רכז מבצעים של איחוד הצלה בכפ"ס הוד"ש וישובי דרום השרון ורס"ן במילואים בפיקוד העורף. "החמ"ל בבית נפתח והכל מסביב הופך משימתי, להכין תיק, להכין רשימות ציוד, להוציא קול קורא לאנשים, לבנות משלחת, זום עם הצוות הלוגיסטי, זום עם ההנהלה הרפואית של איחוד הצלה, תדריך ראשון, הכרות עם השטח, גודל האסון, מימדי הנזק ההרס והנפגעים, לוקחים את הזמן ומנסים לדייק את המשימה של המשלחת.
המשימה – הצלת חיים ומתן מענה רפואי לאנשים במוקד הרעידה".
השעה 5:00 בבוקר – נפרד מהמשפחה ומתחיל את דרכי לשדה התעופה, הראש מלא במחשבות, בחשש, הצוות לא מוכר, איך לגבש, מה נכון לעשות? מה היכולות שיש לכל אחד ועוד אלפי שאלות "בהגיעי לשדה נרגעתי – האנשים מהמשובחים ביותר שיש למדינת ישראל, אנשים ערכיים, אנשי חירום והצלה ביום יום שלהם, מתורגלים ובעיקר חדורי משימה – ידעתי שאנחנו יוצאים לקצור הצלחות, גם אם הדרך קשה ורב הנסתר על הגלוי, יחד ננצח.
הגענו לתורכיה בשעת ערב מוקדמת, חושך וקור של מינוס 10 מעלות ועכשיו צריך להסתדר. ההבנה שאף אחד לא מחכה לך בצד השני ואתה חייב לדאוג להכל כולל הכל, מכה חזק בפנים.
תוך שלוש שעות מרגע הנחיתה היינו על אוטובוס ומלווים במשאית לכל הציוד בדרכנו אל מחנה כוחות החילוץ הבינלאומיים שליד מוקד הרעש. ההרס הוא בלתי נתפס, הכבישים מרוסקים בדרך אל היעד, נקודות משטרה בכל פינה שמונעות מעבר אזרחים, שכונות שלמות נמחקו כלא היו. בהגיענו אנו מבינים את גודל השעה וגודל המשימה ומיד מתחילים בהתארגנות לעלייה על אתרי ההרס.
"עשן המדורות הכבד שאופף את האיזור בשילוב עם האבק שעדיין לא שקע וריח הגופות יוצרים סחרחרה בראשנו ומכניסים אותנו במדויק לסיפור המסגרת. התחלנו לעבוד, ברוכים הבאים לבלאגן!
"צוותים צוותים, יוצאים למשימות האיתור וחיפוש הניצולים, מאתרים נקודה, מתשאלים אנשים, אוספים מודיעין אוכלוסייה, מדייקים את האינדיקציה ומתלבשים על נקודה אחת שרק לפני שלוש שעות עזב אותה צוות אחר. ארבע שעות של עבודה ומהצד השני של המחילה נשמעות נקישות. אות חיים
אנחנו מתקשרים בחזרה בנקישות ומתחילים להגביר את קצב העבודה, מזניקים אלינו כוחות מיומנים יותר עם כלי חילוץ מתאימים וממשיכם לעבוד- לאחר כ4 שעות מוציאים מבין ההריסות נער כבן 14 שהיה לכוד 4 ימים מתחת לבניין, רופא הצוות מעניק לו טיפול ראשוני עדיין בתוך ההריסות והנער מיוצב ויוצא ישר לצוות הרפואי הטורקי שמטיס אותו לבית החולים.
הצלנו חיים, 19 נפשות, איחדנו משפחות ההתרגשות בשמיים והלב לא מפסיק לדפוק מאושר וגאווה.
ועכשיו לנקודה הבאה וככה במשך שישה ימים, מנקודה לנקודה , מהצלת חיים, לבשורה מרה , מסתם יד מעודדת על הכתף ועד לחיבוק אוהב עם מי שהצלת את יקיריו מבין ההריסות, רכבת הרים רגשית מטורפת מאין כמוה.
זכות גדולה לפקד על המשלחת, זכות גדולה לקחת חלק בהצלת חיים ויותר מהכל זכות גדולה לשוב ארצה עם כל הידע המרוכז. עכשיו מחובתנו להכין את עצמנו לרגע שהאדמה תרעד
לא לנוח על זרי הדפנה ולא להסתפק בתרגיל שנתי כזה או אחר, לעשות כל שביכולתנו ובתחום אחריותנו שלא ישאר אזרח אחד במדינת ישראל שלא יודע איך עליו לפעול ברגע האמת ושלא תהיה רשות אחת שמשחקת משחקים בכאילו ומזניחה את המוכנות האמיתית לרגע אסון".
מאת: אירית מרק
